החלטה בתיק רע"פ 6898/05

           בכתב-אישום מתוקן שהוגש לבית-משפט השלום בראשון לציון נטען, כי ביום 16.7.04, בשעת בוקר מוקדמת, תקף המבקש את בת זוגו לאחר ויכוח שפרץ ביניהם, בכך שחבט בה עם כבל חשמלי, תפס בשערותיה והטיח את ראשה בקיר. לאחר מכן, איים המבקש על בת זוגו בפגיעה שלא כדין בגופה, והזהירה לבל תתלונן במשטרה על מעשיו ולא יחנוק אותה. ועוד נטען, כי בשני מועדים שונים קודם לאירועים אלו, תקף המבקש את בת זוגו בכך שהכה אותה באמצעות מקל ובמכות אגרוף. בגין כל אלה, הואשם המבקש בתקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

           המבקש הודה באשר יוחס לו במסגרת הסדר טיעון. בגדרו של אותו הסדר נקבע, כי המבקש ישלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, וכי ככל שהתסקיר יהיה חיובי, תעתור התביעה להטלת עונש מאסר בפועל, שתיבחן האפשרות לשאת בו בדרך של עבודות שירות, וכן להטלת מאסר על-תנאי וחתימה על התחייבות להימנע מביצוען של עבירות. כן הוסכם כי אם תסקירו של שירות המבחן יהיה שלילי, תעתור המשיבה להטלתו של עונש מאסר בן שישה חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות.

           עם קבלת התסקיר, התברר כי המבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו, וכי עודו מסוכן למתלוננת. מסקנה זו התחזקה אף לנוכח שיחה שערך שירות המבחן עמה. במצב דברים זה, עתר בא-כוח התביעה לאימוצו של רף הענישה העליון שנקבע בהסדר הטיעון, דהיינו, הטלת שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית-משפט השלום (כב' השופטת ל' ברודי) קבע, כי אין מקום לכבד את הסדר הטיעון נוכח העובדה שלא הוצגו בפני בית המשפט שיקולים עניינים המצדיקים זאת; שההסדר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי; וכן לנוכח הסכנה הנשקפת למתלוננת מפני המבקש (עמ' 13 לגזר הדין). משהגיע למסקנה זו, הטיל בית-משפט השלום על המבקש  שמונה חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על-תנאי (בהתייחס לעבירות אלימות כנגד הגוף), וכן מאסר על-תנאי לתקופה של ארבעה חודשים (בהתייחס לעבירות איומים והיזק לרכוש בזדון).

           המבקש, שלא השלים עם גזר דינו של בית-משפט השלום, שטח את השגותיו בפני בית המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר), אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי שב והדגיש, ובהרחבה יתירה, את ששנינו זה מכבר, והוא כי:

"... קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית ^-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית ^-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית ^-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית ^-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן בית ^-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 608).

           כעת, עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, בטענו כי שגה בית-משפט השלום - ובעקבותיו אף בית המשפט המחוזי - עת החליט שלא לכבד את הסדר הטיעון שנכרת עמו. לגישתו, החלטת המשיבה בדבר הגעה להסדר עמו היתה סבירה בנסיבות העניין, וכי אף שנוטה הוא לקולא, אין העונש חורג באורח קיצוני מרף הענישה המקובל, באופן המצדיק התערבות שיפוטית בו.

           דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת אלא במקרים המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. הבקשה שבפני אינה מגלה שאלה מעין זו ומטעם זה לבדו דינה דחייה.

           למעלה מן הצורך אציין, כי אף לגופם של דברים לא מצאתי כי המבקש הצביע על טעם ממשי העשוי לתמוך בהחלטה לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא כל דופי בשיקולים שהנחו את בית-משפט השלום עת בחר להימנע מכיבוד הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. למסקנה זו אני שותף. בית-משפט זה הדגיש, לא אחת, כי התופעה של אלימות כנגד נשים - רעה חברתית שכיחה ונפרצת - מחייבת תגובה עונשית מחמירה ומרתיעה. על פניהם של דברים, הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים אינו מבטא שיקולים אלו די הצורך, ועל כן נפנה בית-משפט השלום לבחינת השאלה האם הסדר הטיעון משקף איזון ראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. לסופה של בחינה, מצא בית המשפט כי העונש שהושת על המבקש סוטה באורח קיצוני מרף הענישה המתחייב בעבירות בהן הורשע, וציין כי הסדר הטיעון פוגע באינטרס הציבורי, ואף אינו מוצדק בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות, ובכללן המסוכנות שעודה נשקפת מהמבקש, והעובדה שהוא אינו נוטל אחריות על מעשיו. מטעמים אלו, החליט בית-משפט השלום לדחות את רף הענישה שאומץ בידי הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. בהחלטה זו לא נמצא לי כל פגם, ואף לא סטייה מהקריטריונים ההלכתיים שהותוו באשר לסוגית כיבוד הסדרי טיעון.

           סיכומם של דברים, הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש. 

           ניתנה היום, י"ב בתמוז תשס"ה (19.7.2005).

                                                                                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: